הכאב שלך הואלא גזירת גורל
על כאב מתמשך, על המחקר בתחום,
ועל האפשרות שהכל יכול להשתנות.
ועל האפשרות שהכל יכול להשתנות.
מה בדרך
מפגש שבועי בזום · בלי התחייבות
עמית חימאמן גוף-נפש | שיטת סאטיה
שנים חייתי עם כאב גב. ומה שפחדתי ממנו יותר מהכאב עצמו היה המחשבה שהוא לעולם לא יעבור.
את הרופא הראשון פגשתי בגיל 12. הוא בישר לי שיש לי פריצת דיסק בגב התחתון.
עשיתי כל מה שהוא אמר לי, אבל הכאב לא נעלם. להפך, עם הזמן הוא רק החמיר.
אחריו הגיעו עוד רופאים ומומחים.
אחד דיבר על סדק בחוליה.
אחר על פגיעה עצבית.
אחר אמר שחסרות לי שתי עצמות בבסיס עמוד השדרה ושמדובר בכלל בבעיה מולדת.
לכל אחד היה הסבר שנשמע הגיוני ומשכנע. אבל היה דבר אחד שאף אחד מההסברים האלה לא הצליח להסביר:
למה הכאב שלי בא והולך?
למה לפעמים הוא נעלם לגמרי ולפעמים מתפרץ בעוצמה?
למה הוא יכול להישאר במשך תקופה ואז להשתנות שוב?
ובעיקר - למה שום טיפול לא באמת פתר אותו?
נשארתי עם כאב, ועם דבר אחד נוסף: הפחד מהגוף שלי.
פחד ממה שיקרה לו בעתיד.
פחד שאולי המצב רק ילך ויחמיר.
ופחד שהחיים שלי יצטרכו להצטמצם כדי להתאים לגב שלי.
רק סביב גיל 30 התחיל אצלי שינוי משמעותי.
נחשפתי לרעיונות ולמחקר העדכני על האופן שבו כאב נוצר ופועל במערכת העצבים. לראשונה גיליתי שאפשר להסתכל על כאב בצורה אחרת.
לא כעל אויב שצריך להילחם בו.
לא כעל מדד ישיר לנזק בגוף.
אלא כמנגנון מורכב, שלפעמים ממשיך לפעול גם כשהסכנה הפיזית כבר חלפה.
וככל שלמדתי יותר, משהו בתוכי התחיל להשתנות.
ידע חיצוני הפך להיות ידיעה פנימית שלי:
מה שקראתם עד כאן הוא לא נחמה. זה מחקר.
אנחנו חיים בתקופה שבה הרפואה המודרנית יודעת לעשות דברים מדהימים.
אפשר לראות את הגוף מבפנים.
אפשר לזהות שינויים זעירים ברקמות.
אפשר להזריק חומרים בדיוק רב לאזורים מסוימים במערכת העצבים.
ובכל זאת, מיליוני אנשים חיים עם כאב מתמשך, גם כאשר לא נמצאת פגיעה גופנית שמסבירה באופן מספק את עוצמת הכאב או את המשך קיומו.
הפער הזה מזמין אותנו לשאול שאלה חשובה:
האם אנחנו מסתכלים על כאב בצורה נכונה?
אולי כאב הוא מורכב יותר מאשר המשוואה המוכרת: כאב = נזק בגוף.
זמן טוב להיזכר שהגוף והנפש שלנו מעולם לא פעלו כשתי מערכות נפרדות.
כשאנחנו עצובים - אנחנו דומעים.
כשאנחנו מובכים - אנחנו מסמיקים.
כשאנחנו לחוצים - הלב מאיץ, הנשימה משתנה והבטן מתכווצת.
הכל קורה מאחורי הקלעים, בלי שנבחר בכך באופן מודע.
כולנו יודעים את זה באופן אינטואיטיבי.
הרגש משפיע על הגוף.
הגוף משפיע על הרגש.
אז למה שכאב יהיה שונה?
בנוסף לאינטואיציה שלנו, גם המדע מהשנים האחרונות מאיר את התמונה הזו מזווית חדשה. הנה כמה דוגמאות שממחישות עד כמה הקשר בין הגוף, המוח והכאב מורכב, וזו רק טעימה קטנה.
מחקר רחב שפורסם בשנת 2015 בכתב העת היוקרתי American Journal of Neuroradiology, בדק בדיקות הדמיה (MRI, CT) של יותר מ־3,000 אנשים בריאים שמעולם לא סבלו מכאבי גב.1
החוקרים מצאו ממצאים כמו בלטי דיסק ושינויים ניווניים אצל חלק גדול מאוד מהאנשים (שוב נזכיר - שלא סובלים מכאב כלל). בנוסף, הממצאים האלה נעשו שכיחים יותר ככל שגיל הנבדקים עלה.
כלומר, דברים שאנחנו רגילים לראות ב־MRI ולפרש כ"בעיה" בעמוד השדרה יכולים להיות גם חלק טבעי מתהליך ההזדקנות, בדיוק כמו קמטים בעור או שיער שיבה.
זה לא אומר שממצאים ב-MRI אף פעם לא קשורים לכאב. זה אומר משהו הרבה יותר מעניין:
אי אפשר תמיד להסתכל על צילום של הגב ולהסיק ממנו כמה האדם אמור לכאוב.
או במילים פשוטות: להביט ב-MRI של גב שחוק ולומר "זו ודאי הסיבה שכואב לך הגב" עשוי להיות כמו להביט באדם מבוגר עם קמטים ולומר "זו ודאי הסיבה שכואב לך הראש".
הנה עוד כיוון מחקרי מעניין שמלמד אותנו על הקשר בין מתח נפשי למתיחות גופנית.
במחקר שפורסם בשנת 2025, בכתב העת הידוע Journal of the American Heart Association, העבירו 629 אנשים מבחן שנועד לעורר בהם מתח רגשי, בזמן שהחוקרים מדדו את תגובת מערכת הלב וכלי הדם שלהם.2
הממצאים הראו בבירור - כאשר המשתתפים חוו מתח נפשי, כלי הדם שלהם התכווצו וזרימת הדם אליהם נפגעה.
זו עוד דוגמה לכך שחוויה נפשית אינה נשארת "רק בראש".
מה שאנחנו חווים משפיע באופן ממשי על הגוף, לעיתים גם בצורה סמויה ובלתי רצונית.
וזה חשוב במיוחד כשאנחנו מדברים על כאב מתמשך.
כבר בשנות ה־70 הציע ד"ר ג'ון סארנו, רופא שיקום אמריקאי, דרך חשיבה שונה על כאב כרוני.
סארנו טען שמצבים רגשיים, ובמיוחד רגשות שאינם מקבלים מקום ומעובדים, יכולים להשפיע על הגוף ולתרום ליצירת כאב פיזי אמיתי - גם כאשר לא נמצאת פגיעה מבנית שמסבירה אותו.
הנקודה החשובה מבחינתו הייתה שהכאב אמיתי.
הוא לא "בראש".
הוא לא דמיוני.
והאדם לא ממציא אותו.
לדבריו, המוח והגוף יכולים לייצר כאב כחלק מתגובה למצב של איום מתמשך.
סארנו אף דיווח על מטופלים שחוו ירידה משמעותית בכאב לאחר שקיבלו הסבר חדש על המנגנון שמייצר אותו.
הרעיון היה פשוט, אבל מהפכני:
כאשר המוח לומד שהגוף נמצא בסכנה←הוא יכול לייצר כאב.
כאשר ההבנה של הסכנה משתנה←הכאב יכול להשתנות.
הרעיונות של סארנו התגבשו לכדי שיטת טיפול שלמה שנקראת TMS (תסמונת מתח מיונוירלית, "מיו" - שריר, "ניוראל" - עצבי) ואף הפכו עם השנים לחלק מהשיח הרחב יותר סביב גישות גוף־נפש שונות להתמודדות עם כאב כרוני.
המחקר המודרני על המוח והכאב מאפשר לנו להבין כאב בצורה מורכבת יותר.
כאב הוא לא רק "מד כאב" שמדווח על מצב הרקמות.
הוא תוצר של מערכת העצבים, שתפקידה המרכזי הוא להגן עלינו.
כאשר המוח ומערכת העצבים מזהים איום (ממשי או מנטאלי) הם יכולים להפעיל כאב כדי לגרום לנו לעצור, להתרחק, להיזהר או לשנות משהו.
וזה מנגנון הגנה חשוב.
אם נגענו בסיר רותח - אנחנו רוצים להרגיש כאב ולהתרחק.
אם נשברה לנו יד - אנחנו רוצים שהכאב יגרום לנו לעצור ולהגן עליה.
במצבים כאלה, הכאב ממלא תפקיד חיוני בהישרדות שלנו.
אבל לפעמים הסכנה הפיזית חולפת, והמערכת ממשיכה לייצר כאב.
הפציעה החלימה.
הכוויה כבר אינה מסוכנת.
אבל מערכת האזעקה עדיין רגישה.
זה המקום שבו אנחנו יכולים להתחיל לדבר על כאב נוירופלסטי.
כלומר, מערכת העצבים שלנו מסוגלת להשתנות וללמוד.
וזו בדיוק הסיבה שיש כאן מקום לתקווה:
מה שנלמד - יכול להשתנות.
כאבי גב, כאבי כתפיים, מיגרנות, כאבי בטן, סחרחורות ותסמינים נוספים יכולים, במקרים מסוימים, להיות מושפעים ממנגנונים נוירופלסטיים.
המשמעות אינה שכל כאב הוא "רגשי", ושכל כאב ניתן להסביר באותה דרך.
המשמעות היא שכאשר אין הסבר מבני מספק לכאב מתמשך, יש עוד כיוון ששווה להכיר.
לעבור את זה לבד זה אפשרי.
ביחד זה אחרת.
אולי הדבר החשוב ביותר שאני רוצה שתיקחו מפה זה לא עוד הסבר על כאב.
אלא אפשרות חדשה.
אם מצאתם את עצמכם חיים שנים עם כאב שאף אחד לא מצליח להסביר עד הסוף, זה לא אומר שהכאב לא אמיתי.
וזה גם לא אומר שאתם חייבים לחיות איתו בדיוק כפי שהוא היום.
יש הרבה יותר השפעה בידיים שלנו ממה שלימדו אותנו לחשוב.
וזה לא אומר שאתם צריכים להילחם בגוף שלכם.
להפך.
הדרך לשינוי מתחילה דווקא כשמפסיקים לפחד ממנו ומתחילים להקשיב לו באמת.
ליפה האהובה היו את הכוחות הנפשיים הכי גדולים שאי פעם הכרתי בבן אנוש.
שנים של התמודדות עם מחלה אוטואימונית קשה, מעולם לא מנעו ממנה לבוא לטיולים משפחתיים, להכין ארוחות חג ענקיות ולטפל בנכדות במסירות אין קץ,
על אף כל הכאבים.
אך המציאות המשתנה בשנים האחרונות גבתה ממנה מחיר נפשי ופיזי.
קורונה, סגרים וסבבי המלחמות הגבירו בכולנו שני רגשות מאוד הרסניים:
פחד ובדידות.
כשפחד ובדידות חיים בתוכנו לאורך זמן, המערכת החיסונית נחלשת,
המוטיבציה לתהליכי ריפוי יורדת וכדור השלג הזה רק הולך ונערם, לעיתים עד הסוף המר.
מאז פטירתה של יפה, לא עזבה אותי המחשבה על מה שיכל להיות אחרת עבורה.
הרצון לייצר מרחב תומך לריפוי אמיתי רק הלך ובער בי יותר ויותר.
וכך נולד הרעיון להקים מועדון ריפוי קבוצתי
"בדרך יפ"ה – ידע | פתיחות | החלמה".
מפגשי גוף-נפש נגישים, באווירה משפחתית, בהם כל משתתף עובר את מסע ההחלמה האישי שלו - כחלק משבט.
המפגשים קורים מדי שבוע, בזום, ומתאימים לכל מי שרוצה לתת מענה עמוק ולחולל מפנה ביחסים עם הכאב או המחלה איתה הוא מתמודד.
במפגשים נלמד ידע חדש בתחום הכאב, נקבל הזדמנות לשיתופים אמיתיים מלב אל לב ונתרגל יחד תודעה בריאה ומחלימה.
יחד נגלה שיש עוד אפשרויות עם כאב.
יש מקום לשאלות.
יש מקום לספק.
יש מקום לפחד.
ויש גם מקום לתקווה.
אני מאמין שהחלמה היא מסע אישי.
אבל זה לא אומר שצריך לעבור אותו לבד.
אם אתם מרגישים קריאה לעשות צעד חדש ומרגש עם הכאב שלכם, לחצו כאן למטה ובואו נדבר.
אם משהו מכל מה שקראתם כאן נגע בכם, אני מזמין אתכם להמשיך לחקור.
לא צריך להאמין לי. רק להיות מספיק סקרנים כדי לבדוק אם קיימת אפשרות נוספת לחיים עם כאב מתמשך.
הנה כמה מקורות שיכולים להיות התחלה טובה למסע:
1. Brinjikji W, Luetmer PH, Comstock B, et al. Systematic Literature Review of Imaging Features of Spinal Degeneration in Asymptomatic Populations. AJNR Am J Neuroradiol. 2015;36(4):811-816. DOI: 10.3174/ajnr.A4173
2. Niamlarb P, Vaccarino V, et al. Cardiovascular Reactivity to Mental Stress and Adverse Cardiovascular Outcomes in Patients With Coronary Artery Disease. J Am Heart Assoc. DOI: 10.1161/JAHA.124.034683
